ברסלב - קרן רבי ישראל דב אודסר זצ"ל   ברסלב | קרן רבי ישראל דב אודסר
 
 
Breslov site in English
לוגו ברסלב
הצטרפות להפצה | הפוך למפיץ תרומה להדפסת ספרים | ברסלב


הפתק מהשמיים
התחברות לחברים

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת השבוע - פרשת ויצא

Back
דף הבית >> פרשת השבוע - פרשת ויצא

 וישא יעקב רגליו וילך וכו' (כט,א)

וזהו (בראשית כט, א-ב): "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדֹלה על פי הבאר" וכו'. וישא יעקב רגליו, היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחינת מדרגה התחתונה, ועלה למדרגה הגבוה בכל פעם. כי על ידי שעמד בנסיון כל כך ולא הניח לִפֹל עצמו בכל מה שעבר עליו, עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו', ושהכנעתם על ידי התגלות הגוונין וכו', שזהו בחינת כל השגת החלום שראה אז מראה הסלם וכו' ושה' יתברך ניצב עליו לשמרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז 'וישא יעקב רגליו', שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחינת רגלין, היינו מדרגות התחתונות, ועלה בכל פעם למדרגה עליונה, כי מדרגה התחתונה נגד הגבוה ממנה היא בחינת רגלין כידוע.

ואז וילך ארצה בני קדם, שהלך להודיע עניין זה לכל החפצים לשוב לה' יתברך, כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם. וזהו ארצה בני קדם, 'בני קדם' הם בחינת נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו, לבחינת ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים, כי הם בשרשן נקראין בני אל חי, בחינת בנים אתם לה' אלֹקיכם, וזהו בחינת 'בני קדם', כי ה' יתברך קדמון לכל, כמו שכתוב: מעֹנה אלֹקי קדם, וכמו שפרש רש"י שם. גם התורה נקראת 'קדם', כי אורייתא קדמה לעולם, כמו שכתוב (משלי ח, כג): מרֹאש מקדמי ארץ, היינו שאלו הנפשות הם בחינת בני ה' יתברך, בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים 'קדם', כי נפשות ישראל קדמו לעולם, כי ישראל עלו במחשבה תחלה. כי באמת ישראל ואורייתא וקֻדשא בריך הוא כֻלא חד. גם 'קדם' מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל, רק מבחינת שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הקדושה), היינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאֹד, אך נפלו לארציות וגשמיות, וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים 'בני קדם', בחינת: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי, על ידי שכבר נשא והגביה כל המדרגות התחתונות, הלך ארצה בני קדם להחזירם בתשובה.

וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדֹלה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא 'באר מים חיים', כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה', שמנח עליו אבן גדולה שהוא בחינת הכח המדמה שנקרא לב האבן כמו שכתוב בתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו', עין שם (לקוטי מוהר"ן א', סימן כ"ה).

וזהו (בראשית כט, ב): והנה שלשה עדרי צֹאן רֹבצים עליה. 'שלשה עדרי צֹאן' הם בחינת שלֹש מדרגות שיש בישראל, שהם: גדולים וקטנים ובינוניים, והם שלש מדרגות, כנגד שלש בחינות שיש בשכל, שהם: שכל בכֹח, ושכל בפֹעל, ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל, אבל השכל עדין בכֹח, וזהו בחינת הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכֹח ואינם מוציאים אותו אל הפעל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפעל, אבל עדין לא באו לשכל הנקנה, וגם זהו מחמת האבן הנ"ל, והם בחינת בינוניים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה, אבל עדין מֻנח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אליה. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו שהם בחינת האבן גדולה שעל פי הבאר שהוא בחינת השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל.

וזהו (בראשית כט, ב): כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדֹלה על פי הבאר, שכל עדרי צֹאן קדשים שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים, שכלם משקים אותם הרועים מהבאר ההיא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים, היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחינת יעקב, שהוא כבר הגיע עד תכלית מדרגה העליונה, כי כבר פגע במקום וכו' שהוא מקום נקֻדת האבן שתייה שהוא מקום קדשי קדשים שמשם שרש המעין יוצא, שרש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים, להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. כי מזה המעין היוצא מבית ה', מבית קדשי קדשים, מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ובכל מקום שחופרין, יכולין למצֹא בארות ומעינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים, כך יכולים לחפור ולמצֹא בארות ומעינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא, רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. ועל פי רֹב כבר הבאר חפור ומוכן לשאֹב ממנו, אבל אבן גדולה על פי הבאר, שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן, מכח המדמה וכו'.

ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקֹמה, שמחמת כבד האבן גדולה, צריכין להתאסף כֻלם יחד, וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן, ואחר כך משיבין האבן למקומה, זה בחינת שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כי אם בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים, ואחר כך כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה', כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה.

וזהו (בראשית כט, ד): ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם: 'אחי'  הלֹא אתם אחי בשורש נפשותיכם, כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאֹד, אך עתה 'מאין אתם'  להיכן נשלכתם ומאין באתם עתה, והשיבו 'מחרן אנחנו', שאנו מחרן, בחינת חרון אף, שהוא היצר הרע שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בנו מאֹד. (ליקוטי הלכות - הלכות מתנה ד' - י"ב י"ג י"ד)

 
 
2016 © כלהזכויות שמורות
חבקוק הנביא 47/1
בית שמש 9963231
 
טלפון: 052-393-4234

ברסלב, האש שלי | קרן רבי ישראל דב אודסר
קרן רבי ישראל דב אודסר זצ"ל
לע"נ רבי עמרם יוסף הלוי הורוביץ
בן ר' משה נחום זצ"ל